שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' בכר

פסק דין

תביעת שיבוב בגין נזק רכוש.

התביעה הוגשה כתביעה בסדר דין מהיר, ומכאן שההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984.

1.הנהגת שנסעה ברכב המבוטח על ידי התובעת (להלן, ולשם הנוחות, "התובעת") טוענת כי עצרה בצומת שדה יעקב במטרה לבצע סיבוב פרסה, ולחזור לכיוון טבעון.

לאחר שראתה כי אין תנועת מכוניות בנתיב הנגדי ממול, החלה לבצע את סיבוב הפרסה, סיימה את הסיבוב כשהיא נמצאת בנתיב הימני מבין שני הנתיבים לכיוון טבעון, ולאחר מכן אף הספיקה, לטענתה, לעבור לנתיב השמאלי.

בסמוך לאחר מכן הרגישה חבטה חזקה מאחור אשר גרמה לרכבה לעלות על אי התנועה מצד שמאל, לעבור את שני הנתיבים הנגדיים ולהיעצר בצד הדרך בנתיב ממול.

2.הנתבע טוען, מנגד, כי נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, בכביש הראשי לכיוון טבעון, כאשר לפתע ראה את התובעת כשהיא מבצעת את סיבוב הפרסה.

בניסיון להימנע מפגיעה בה סטה עם רכבו לכיוון ימין, אך כיוון שהיה קרוב לא הספיק "לברוח" ופגע ברכב התובעת בפגוש האחורי מצד ימין.

3.לאחר ששמעתי את עדות שני הנהגים המעורבים בתאונה (כאשר הנתבע אף הדגים את אופן התרחשות התאונה באמצעות דגמי מכוניות), ולאחר שעיינתי בכל החומר שהוצג בפני ובכלל זה תמונות הנזק ברכב התובעת, תמונות המקום, הודעה שנמסרה למשטרה על ידי התובעת, הודעה שנמסרה לחב' הביטוח, ודו"ח שמאי רכב התובעת, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות, ולהלן נימוקי:

4.אין בידי לקבל את עדות התובעת לפיה סיימה לבצע את פניית הפרסה כשהיא נכנסת לנתיב הימני, עוברת לנתיב השמאלי, ורק לאחר מכן פוגע בה רכב הנתבע.

ראשית - מתמונת המקום עולה כי לצורך ביצוע פניית הפרסה במקום יש צורך להיכנס לנתיב הימני, כפי שאכן עשתה התובעת (הסיבוב אינו רחב דיו כך שלא ניתן לבצע פרסה ולהיכנס ישר לנתיב השמאלי), ואולם כחלק מהשלמת הסיבוב יש לקבוע כי התובעת המשיכה להתקדם לנתיב השמאלי, ולא עשתה כן רק לאחר "שהתיישרה" בנתיב הימני.

לו היתה התובעת משלימה את סיבוב הפרסה, נכנסת לנתיב הימני ומספיקה להתיישר בו, כפי שהעידה, לא היתה לה כל סיבה לסטות לנתיב השמאלי, אלא היה מצופה ממנה להמשיך בנסיעה בנתיב הימני, ורק לאחר מכן (מאחר וביקשה לפנות חזרה לטבעון) לעבור בצורה מסודרת לנתיב השמאלי (ודוק – הפניה חזרה לטבעון כלל אינה קרובה לצומת שדה יעקב אלא מרוחקת ממנה).

ודוק – התובעת לא העידה כי לאחר שהשלימה את פניית הפרסה, לשיטתה, ונסעה בנתיב הימני, היא אותתה שמאלה, בדקה שאין מכוניות בנתיב השמאלי ורק לאחר מכן עברה אליו. מעדותה ניתן היה להבין כי "המעבר" לנתיב השמאלי לא היה מעבר מסודר ומתוכנן אלא נעשה כחלק מהשלמת פניית הפרסה – "נכנסתי לנתיב המרוחק ומיד עברתי לנתיב השמאלי יותר" – עמ' 1 שר' 14.

שנית - והעיקר – התובעת סימנה על גבי התמונה שהוצגה בפניה היכן היה רכבה בעת פגיעת הנתבע. בהתאם לסימון המקום (כאמור בתמונה מס' 1) ברור כי הפגיעה נעשתה בסמוך מאוד לסיבוב – דהיינו – בטרם הספיקה התובעת להשלים את סיבוב הפרסה כנדרש. לו אכן היתה משלימה אותו כנדרש בתוך הנתיב הימני, ורק לאחר מכן עוברת לנתיב השמאלי, היתה הפגיעה מתרחשת במרחק גדול בהרבה מנקודת הסיבוב.

5.אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעת לפיה יש להטיל אחריות על הנתבע נוכח העובדה שמדובר בפגיעה מאחור, המלמדת על כך שפניית הפרסה שבצעה התובעת הושלמה בנתיב הימני, כשלאחר מכן היא אף הספיקה לעבור לנתיב השמאלי.

העובדה כי רכב התובעת נפגע מאחור אינה מלמדת כי פניית הפרסה הושלמה טרם הגעת רכב הנתבע למקום. כפי שפורט לעיל יש לקבוע כי התובעת פנתה בחצי עיגול והמשיכה באלכסון לתוך הנתיב השמאלי מיד, זאת במקום להמשיך ולנסוע בנתיב הימני אליו נכנסה. העובדה כי הפגיעה התרחשה סמוך מאוד לציר הפניה (כאמור בתמונה ובסימון התובעת) מלמדת כי סיבוב הפרסה בוצע כאשר רכב הנתבע היה קרוב מאוד לצומת, ואין לראות את התאונה כתאונה שהתרחשה אחרי שהתובעת כבר סיימה את הסיבוב, נסעה בנתיב הימני ורק לאחר מכן עברה לנתיב השמאלי.

6.לאמור לעיל אוסיף כי בכל הגרסאות המוקדמות שמסרה התובעת (הן במשטרה והן לחברת הביטוח) היא כלל לא תיארה את סיבוב הפרסה שעשתה, אלא החלה את "סיפור" המקרה בתיאור של נסיעה בנתיב שמאלי ושל פגיעה מאחור על ידי הנתבע – דבר שבהחלט יש בו טעם לפגם, והוא אף עשוי ללמד על הבנתה כי ביצוע פניית הפרסה על ידה לא נעשה בזהירות המתבקשת:

"נסעתי בנתיב השמאלי..לפתע הגיע מאחורי הרכב שפגע בי מאחור, נכנס לנתיב שלי והעיף אותי" – טופס ההודעה במשטרה. הודעה זהה נמסרה גם לחברת הביטוח, ובאופן דומה נוסח גם כתב התביעה - דבר שאינו ראוי לכשעצמו:

"...עת נסע הרכב הניזוק בנתיב השמאלי...כשלפתע הגיח הרכב הפוגע שנסע מאחור הרכב הניזוק, לא שמר מרחק מהרכב הניזוק ופגע בו בחלקו האחורי.." – סעיף 4 לכתב התביעה.

7.רכב המבקש לבצע פנית פרסה חייב לנקוט במשנה זהירות ולוודא כי ביצוע הפניה אפשרי בנסיבות הענין, וכי אין בו כדי לסכן את התנועה.